The water dripping from the insomniac moon can't go back. During this time I can just laugh about how pretty beautiful things are. It all seems so fake...
take me down take me underground finish me off please... make it end.
כן יש לי בעיות... תראו לי בן אדם אחד שאין לו. כן.. יש לי אפ ודאונס... תראו לי מישהו שאין לו. כן.. יש לי רגעים רעים... אבל לכולם יש. כן, אני שונה. זה משהו רע?
אני מפחדת.. הם רוצים שיהיו כל כך הרבה אנשים מסביבי... פסיכולוגים, פסיכיאטרים... יועצי מישפחות... למה?
רק המחשבה על כל האנשים האלו מסביבי... גורמת לי ליבכות. קשה לי מספיק להיפתח לפסיכולוג אחד.. אז למה עוד כל כך הרבה אנשים? היה לי מי שיעזור... למה לישלול אותו ממני? היה לי מישהו לאהוב... למה לקחת ממני....?
אני מפחדת... שכל כך הרבה אנשים ידעו מה עובר עליי... הרי כל המטרה היא מישהו להיפתח אליו... ולא שכל כך הרבה אנשים יעקבו אחריי לכל פינה.. יעקבו אחרי כל צעד שלי...
איך הם מצפים ממני להיפתח...? אם אני יודעת שכל מילה לא במקום יכולה ליגרום להם לאבחן אותי כבעלת בעיות נפש? למה הם רוצים את זה.. אם אני יודעת ואמרתי להם.. שזה יפגע בי.?
אני מפחדת... שיאבחנו אותי לא נכון... שיחליטו לסמם אותי בכדורים פסיכיאטרים... או יותר גרוע.. שיחליטו לאשפז אותי..
אני מפחדת... אבל אני לא יכולה לעשות שום דבר...
i can only cry... cry up to the moon. cry out until i won't have any tears left.. cry for someone to love..
מה אני אגיד לך? על תלכי לפסיכולוג,גם ככה המילה הזו מזכירה לי את המילה ''פסיכי'' והפנים שלי צבועים באדום מרוב כעס. ו..מה אני אגיד לך?אני אוהבת אותך כמו שאת,לא אכפת לי הבעיות שלך,איך את נראית,פשוט יודעים שאת בנאדם מדהים,ורואים את זה.
מספיק להיפתח למישהו אחד..עושה את כל העבודה....את מרגישה משוחררת,כאיךו אין עלייך כובד. אני לצעקי לא יכולה לביםתח בקלות..ואפילו חא. פשוט יש חשהו שנועל אותי מבפנים. לבכות זו לא בושה-אני כמעט בוכה רק בגלל הפוסט הזה,הוא כל כך כואב ואני מבינה אותך... תמיד תדעי..שאני פה בשבילך,כל הזמן,לכל דבר
אל תראי להם שאת צריכה אישפוז...תראי להם שאת שפויה לחלוטין אישפוז זה קיצוני מדי ויש לך הורים מפגרים ופסיכיאטרים/פסיכולוגים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם. אישפוז זה לדברים קיצוניים יותר. להיות שונה,זה לא קיצוני. להיות חולת נפש ופסיכית..זה לא הכי גרוע. אם זה היה הכי גרוע כבר מזמן אני הייתי צגיכה ללכת לאישפוז..ברצינות.
עוד לא פגשתי את הפסיכיאטר... אבל אני עדיין מפחדת.. כי הם ידברו עם הפסיכולוגית שלי, והיא תגיד להם מה שאמרתי לה (בערך..) ואז הם ידעו שאני כן פסיכית סך הכל..... זה מפחיד אותי..
איך הגעת למקום אפל כל כך, נראה לי כל כך אכזרי כלפייך שהגעת עד הלום, תלכי לפסיכולית אחרת,אולי היא תהיה קשובה לך ללא כל כדורים פסיכיטרים ולא תצרכי למצוא את עצמך כל עמוק בייאושך. אוהבת.
אני לא יכולה.. זה תהליך.. וזו הייתה ההחלטה.. אולי הפסיכיאטר שאני אראה (אין לי מושג מתי ומי..) יחליט שאני לא צריכה שום דבר כזה.. אבל אי אפשר לדעת.. ועד אז.. אני פשוט מפחדת..
פייר דוג ראשית, אל תפחדי. לא יחליטו לאשפז אותך. שנית, יש לך אותנו. מבא של מעריצים ואוהבים. אולי אני המעריץ הכי גדול שלך, אבל לא בטוח, כי תמיד יתכן שיש משהו יותר ממני. מצד שני אני המבוגר האחראי כאן, ומטבע הדברים אני מאמין שלמילים שלי עוצמה רבה יותר. את הכישרונית, החכמה, המקסימה, גייסי את כל המשאבים שלך כדי להוכיח לצבא הפסיכיאטרים שהם מיותרים. ולא נורא בכלל אם תבואי לארץ. תתקרבי קצת לאוהבייך הרבים.
אנחנו חושבים שאת מאוד מוכשרת ורוצים להמשיך לשמוע את קולך עוד שנים רבות, יש הרבה אנשים בעולם שחושבים שהם יודעים יותר טוב מאחרים בגלל שיש להם תואר מאיזו אוניברסיטת שקר כלשהו. נכון לעכשיו תמשיכי להיות מי שאת, תתנהגי בטבעיות הכל יהיה בסדר, אני מאמין שכל המעריצים שלך ישמחו לעזור בכל דבר שתבקשי. אנחנו רוצים בארץ ישראל אנשים כמוך, אוהבים המון שבוע טוב וחג שמח