מסדר הדם - פרק עשרים ותשע

"ריקרדו!" צעקתי ורצתי לעברו, אלבניוס דילג מעל דמותי השפופה ודמותו מחוסרת ההכרה של ריקרדו, סגר את הדלת והפעיל את זרם החשמל, ובדיוק בזמן כי שנייה אחרייי שהזרם הופעל נישמע זמזום של גוף שנתקע בזרם, אלבניוס ספק גרר ספק הרים את גופו הרפוי של ריקרדו על המיטה והתקדם לכיוון הדלת, הוא פתח אותה, עך הרצפה כמה מטרים ליד הזרם החשמלי שכב גבריאל, סכין אחוז בידו, הוא לא נשם ולא זז, הוא היה.. מת.

אלבניוס כיבה את הזרם ויצא מהחדר, לא העזתי לצאת אחריו, הוא הרים את רגלו ורקע בה בחוזקה על לוח ליבו של גבריאל, הוא השתעל, נשנק ופקח את עיניו, "תיזהרו מ.. ממנו!" אמר והצביע על המסדרון, דומיניק רץ שם בקשת שלופה ושילח חץ לכיוונינו, החץ ננעץ בליבו של גבריאל, דם יצא מפיו, הוא נשנק, גופו התעוות בעווית כאב אחרונה, אנחה מפלטה מפיו המלא דם והוא נדם.

אלבניוס דחף אותי לתוך החדר ושלף את סכינו, הוא שילח את הסכין לכיוונו של דומיניק ופילח את ליבו, דומיניק קרס, אלבניוס רכן, הוציא את הסכין מגופתו של דומיניק וניגב אותה בחולצתו, צעדים נשמעו מהמסדרון, המון אנשי זאב בצורתם המלאה הסתערו לכיוניינו, אלבניוס שלף קשת ואשפת חצים ממעילו, הושיט לי אותם והוציא סכינים, יריתי כמו מטורפת לכיוונם והפלתי חמישה, אבל הם היו רבים מידי והגיעו אלינו אחריי כמה דקות מאבק, אדם זאב בלונדיני תכול עיניים תפס בי מאחור ונעץ אץ סכינו בחיבור הכתף שלי, צרחתי, הוא שיחרר אותי ונפלתי על הריצפה, לא יכולתי לירות חצים עם הכתף הפגועה שלי, אנשי הזאב הסתערו על אלבניוס ושרטו את גופו ופניו, זחלתי לידו ונאחזתי בזרועו, הבנתי שהם רוצים אותי חייה, שלפתי את אחד מסכיניו מחגורתו ואיימתי להיתאבד אם הם לא יעזבו אותנו, זה פעל, הם נעלמו, הם הישתמשו בכישוף מעבר.

אלבניוס שכם דומם, אבל הוא עדיין נשם וליבו המשיך להיאבק, הוא לא רצה למות.