A:"אפשר לישאול למה אתה שונא אותי?"
B: "אני שונא אותך... אני שונא את מי שאת..."
A: "אבל.. למה? מה עשיתי רע?"
B: "כלום, אבל מי שאת.. זו הבעיה העיקרית.."
הם מנסים ליגרום לי להישתנות, לבצע פקודות כמו כלבלב מאולף, ולהיות בשקט.
הם מנסים ליגרום לי להיות מי שהם רוצים שאני אהיה..
ולא מקבלים את מי שאני באמת..
A: "אתה מצפה שאשתנה?"
והם שותקים, או מכחישים במהירות.. אבל בלב שלהם הם יודעים טוב מאוד, שהם רוצים שאשתנה.
B: "זה או שתיהי איתי לפי הכללים שאני קובע, או שתיהי לבד.."
מעמידים אותי בבחירה בילתי אפשרית.. להישתנות בישבילם? או להישאר מי שאני...?
A: "איך אתה מצפה ממני ליבחור? בין מישהו שאני אוהבת, לבין עצמי..?"
B: "ההחלטה היא שלך.. אבל כמו שאת עכשיו.. אני פשוט לא רוצה לדבר איתך, להיות בסביבתך או לתקשר איתך בדרך כל שהיא.."
הם שותקים, מפנים את הגב והולכים..
משאירים אותי לבד באפלה של לא מודע, בלי יכולת ליבחור, בלי שיהיה שם אף אחד..
פשוט... לבד.
C: "אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה! זה.. באשמתי.."
עכשיו, לאחר שאני כבר לא בעולם, הם מתחילים לחשוב על המעשה ולהיצטער עליו.
B: "זו לא אשמתך... זו אשמתי.. אני רציתי לשנות אותה... לא הנחתי לה לרגע.."
ועכשיו הם יתווכחו מי אשם, כאילו שהם מחפשים רחמים ותשומת לב..
ובזמן שאלו מיתווכחים, אחרים בוכים, אחדים אדישים, והרבה, הרבה מאוד אחרים – פשוט חושבים על זה בשקט, ודמעות זולגות מעיניהם.
D: "אבל... למה היא עשתה את זה?!"
כאילו שאתם לא יודעים..
מנסים להראות תמימים כל כך..
E: "זה לא משנה כבר.. המעשה נעשה.. ואת הזמן אי אפשר להחזיר לאחור.."
אחד מבין את זה, ואומר את האמת.. וכל האחרים..;
C: "יש לך לב אבן, אתה פשוט מוותר עליה?!"
אין לו לב אבן... *לכם* יש לב אבן.. שיסעתם אותי לאט לאט בלי לשים לב שבכל מילה שלכם, אתם סודקים אותי עוד ועוד..
B: "אבל.. אתה צודק.. אי אפשר להשיב אותה לחיים יותר..."
פחדן.. הוא מיסתובב ובורח מן המציאות כשהאחרים נושאים עיניים לכיוון הגופה התלויה מן הצוואר, הגוף הרפוי על שתלוי על העץ..
C: "היינו צריכים לעצור אותה כשהיתה לנו היזדמנות.."
D: "לא היינו צריכים לידחוק בה.."
B: "היינו צריכים... לתת לה להיות עצמה.."
כאן, אתה צודק B, היית צריך לתת לי להיות מי שאני.. בלי תנאים...
E: "אני מרגיש רע.. כאילו שהרצון ליחיות דועך בי.."
אוה E.. תמיד היה לך אכפת.. אבל אתה לא מבין, שאין לך כל חלק בזה.. ואני מיצטערת שאיכזבתי אותך כל כך.. אבל לא הייתה לי ברירה..
לא הייתה לך ברירה?! היית צריכה
להיתמודד עם זה בימקום ליברוח מהכל!
את אשמה בסבל שלהם, בכאב שהם חווים!
והם אשמים בכאב שאני חוויתי, ובכאב שללא כוונה גרמתי להם..
זה באמת כבר לא משנה! E חושב להיתאבד, B חותך את עצמו, C, היא הולכת לפגישות פסיכולוגיות שמרוששות את המישפחה שלה.. D, מיסתגר, מפסיק לאכול.. בדיכאון.. וגם עוד המון אחרים שישאו תחושת אשמה לנצח!
אבל.. E צודק.. אין אפשרות להחזיר את הזמן לאחור.. וגם אני, אשא תחושת אשמה לנצח על הכל..
B: "אהבתי אותה.. ובכל מיקרה.. לא נתתי לה חופש ביטוי עצמי.. קבעתי כללים, והרסתי אותה מבפנים.."
C: "אני אשמה.. בסך הכל.. לא הייתי שם בישבילה.."
D: "אני כבר לא רואה סיבה בחיים.. עם האשמה הזו, כי כולנו יודעים, שזו אשמתנו.."
E: "אבל אנחנו חייבים להיתמודד! אסור לנו לוותר על הכל.."
C: "היא הייתה החברה הכי טובה שלי! כמו אחות בישבילי! ואני לא יכולה להיתמודד בילעדיה!"
D: "לוותר על מה?! על החיים שלא נישארו לנו?!?"
B: "זה לא קשור אליכם... האשמה כולה מוטלת עליי.. אני זה שדחק בה לקצה.."
E: "לא, B, האשמה מוטלת על כולנו.. כולנו היינו שם, ולא שמנו לב לכך שהיא נישברת.. מיתפרקת.."
B: "מספיק E! כולנו מרגישים רע! וכולנו יודעים שהאשמה מוטלת עלינו!
E: "אל תוציא את הזעם שלך עליי! אמרת בעצמך.. אתה דחקת אותה לקצה!"
יופי, רואה מה עשית? עכשיו הם יאשימו אחד
את השני, וזה יגמר בכך שכולם יצאו שבורים!
וכל זה – רק כי את לא מסוגלת להיתמודד!
תחושות האשמה והמצפון נושכות.. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו כרגע.. זה למה אני תמיד מפשלת.. כל דבר.. אני מצליחה להרוס.. אולי עדיף להם בילעדיי, B יוכל להיתאהב, C תימצא מישהי שבאמת תיהיה החברה הכי טובה שלה.. D ו-E לא יצטרכו להעמיד פנים שהם חברים רק ביגללי.. באמת יהיה להם טוב יותר בילעדיי..
לא! לא יהיה להם טוב יותר! הם מיתפרקים!
נישברים כמו שאת נישברת!
ובסופו של דבר.. לא ישאר להם כלום! זה באמת מה שאת רוצה!?!?
לא.. כמובן שזה לא מה שרציתי.. אבל אני לא יכולה לשוב לחיים... אני לא יכולה לחזור אחורה בזמן!
אז אין לך ברירה, אלא לשבת בשקט בצד וליצפות בהם מיתפרקים אחד אחד.. כבר אין לך.. שום דבר לעשות..
C: "לריב לא יעזור לנו עכשיו.. באמת שלא.. אנחנו צריכים לידבוק אחד בשני.. נוכל להמשיך הלאה, כמה שזה קשה.. אם נעזר אחד בשני..
אוה הינה בחורה אינטילגנטית! למזלך היא יכולה להציל אותם מהמבוך בו גרמת להם להקלע!
גם אחרי המוות אני מדחיקה את האשמה, והיא
לא תשוב להטריד אותי שנית..
פרק החיים שלי היה קצר, וניגמר מיזמן, עכשיו, אני רואה את החברים שלי פותחים ספר
חדש, ופרק ראשון ניפתח, בלישכוח ממני... כדי שהרגש לא יוכל ליפגוע בהם שוב..
-------------------------------------------------------
קודם כל, חזרתי מוקדם מן המצופה ויש לי אינטרנט! ^.^
ודבר שני - זה אחד מהדברים שכתבתי כשלא היה לי חיבור, כשהרגשתי שבורה ולבד..
יש סיכוי שאני עוד אעשה דברים בסיגנון...
רק להבהיר - A היא הדוברת, היא מספרת את הסיפור..













