ניגררתי בכח אל מותי,
זה מה שאמרתי נכון?
טוב.. לפחות ככה חשבתי.
5 חודשים קודם לכן:
פקחתי את עיניי ומות מעורפלת ניצבה מולי, דומיניק, פניו מרושעים מתמיד.
מוזר, בפעם הקודמת שראיתי אותו, לא היו לו פנים...
"הרגתי את טוונג, הרגתי את גנב הפרצופים.." ענה לשאלתי הדוממת.
כאשר הסתכלתי בעיניו דמעות עלו בעיניי, דמעות כאב. עיניו היו שחורות משחור, עיניי גופה.
ידעתי עכשיו, דומיניק מת, והוחזר לחיים בדרך כלשהי.
"מה אתה מתכוון לעשות לי?" שאלתי אותו, גבי מזדקף ומתקשח על משענת כיסא העץ הקשה. "כרגע, כלום. את חופשייה ללכת.." אמר לי. הופתעתי, לא האמנתי למשמע אוזניי.
זינקתי על רגליי והחלתי רצה לכיוון הדלת. נעצרתי פתאום כאשר הכתה בי המחשבה; איפה אלבניוס, ארמאן, ורוניקה, ריקרדו, איפה הם?
"חברייך לא נימצאים בידיי, הם חופשיים, החלטתי לשחרר אותם.." אמר דומיניק. התחלתי לחשוב, הוא קורא מחשבות? "כן, אני קורא מחשבות עכשיו, יכולתו של טוונג נמצאת בתוכי כעת." סובבתי את גופי ויצאתי בריצה דרך החצר היבשה, נעצרתי מול השער, מחכה ששומריו של דומיניק יפתחו אותו בפניי. "תרצי סוס?" שאל אותי שומר אחד. "מה אמרת?" שאלתי, מופתעת, "שאלתי אם תרצי סוס.." חזר השומר. הנהנתי בבושה. השומר שרק מספר שריקות קצרות והנעימה נשמעה שוב מרחוק. חשבתי לעצמי, יכול להיות שאני מהווה איום כל כך חסר משמעות לדומיניק? הוא מוכן לתת לי סוס..
שומר אוחז במושכות סוס שחור גדול הגיע ונעצר מולי, הוא עזר לי להניף את רגלי מעל לגב הסוס, השער נפתח מולי. "חכי," אמר השומר שנתן לי את הסוס, הנעתי את ראשי בשאלה, "בהמשך הדרך תתקלי בהתפצלות דרכים, חשוב שתיפני למזלג הימני, במזלג השמאלי יש דרקון, דרקון רע-מזג." "תודה." אמרתי ויצאתי בדהרה אל האופק, מרגישה את הרוח נושבת בשיערי ונעצרת מול מזלג הדרכים, תוהה, לאיזה כיוון לפנות.
יאי! פרק ראשון של עונה 2!!!!!!!!!
ח מקווה שאהבתם, דברים שלא מובנים, פשוט תשאלו...
קרדיט גדול לטרי גודקינג (כותב סידרת חוקי הקוסמים) על הרעיון שדיי גנבתי ממנו... (חלק מן הרעיון בפרק הזה נלקח בהשראתו וגם חלק מן ההמשך יכתב בהשראתו..)
תודה לקוראים ומקווה שקוראי מסדר הדם ימשיכו להנות מן העונה השנייה :)
;){kind=link}