תכירו אותי, לטוב ולרע.. |
|
טוב.. כל מי שקרא את הפוסטים הראשונים שלי למד להכיר את התכונות הטובות שלי.. אבל לי, כמו לכולם, יש לי תכונות רעות.. והרבה.. אז הנה תכירו אותי.. באמת..
אני רעה.. כן.. זו אחת התכונות שלי.. אני שקרנית.. ורעה.. ואכזרית.. לבני אדם.. תמיד התחברתי יותר עם כלבים שהם הדבר הקרוב ביותר לזאבים שבאמת אפשר להתידד איתו כרגע.. אני מבינה אותם (לא כאילו את הדיבור שלהם וכאלה.. את הרגשות שלהם.. אני מפרשת אותם יותר טוב מבני אדם אחרים..) אני פסימית.. אני רואה את הדברים הרעים בלבד בכל אחד לפני שאני מסיקה אם אני מוכנה להתחבר איתו..ואני מסתכלת בעיקר על הדברים הרעים בכל דבר.. בכל אחד.. בכל מקום.. אני מסיקה מסקנות לפי כמות הרוע שיש במשהו.. אני הולכת לפי תחושה.. אני גם עובדת לפי שמיעה יותר משאני עובדת עם הראיה... למשל בכביש לא קשה לי לעצום עיניים ולהקשיב.. אני שומעת מכוניות ומעריכה באיזה מהירות הן נוסעות ובאיזה מרחק הן ממני.. למרות שאני לא עושה את זה.. אבל אני בהחלט מסתמכת על השמיעה יותר מהראיה.. למדתי להפנות תגב לרגשות כמו עצב.. הגעתי למצב שלא אכפת לי לרצוח מישהו... מאז שסבתא שלי (ז"ל) נפטרה קיבלתי תכונה של אדישות.. לא ממש אכפת לי מאחרים.. רק מעצמי.. ונכון זה נשמע אנוכי.. וזה אנוכי... אבל זו אני ואני מקבלת את עצמי.. תמיד הייתה לי שמיעה יותר מפותחת מלאחרים.. למשל בכיתה נראה שאני היחידה ששמה לב לצפצוף קלוש שמגיע בערך קילומטר משמאל.. לא יודעת.. כנראה פשוט יש לי שמיעה טובה...
טוב.. עוד תכונות רעות בי.. אוי הפוסט הזה יהיה ארוך.... אני לא מגלה רחמים כלפי שום דבר חוץ מחיות.. אבר רק מסוימות.. כלבים למשל... וחתולים.. אני אוהבת בשר חי.. מודה.. לא חי לגמרי.. אבל עשוי מדיום וול.... שזה למי שלא יודע עשייה של שניות.. הבשר חי באמצע... כנראה שזה בגלל החיבור שלי לכלבים.. נראה לי שיש לי משהו איתם..
תמיד יחסתי יותר חשיבות לעצמי מאשר לכל אחד סביבי.. אם זה היה תלוי בי למשל אם הייתה סכנת חיים הייתי מצילה את הכלבה שלי ולא את אחותי.. ואני לא צוחקת.. אם הייתי יכולה אז את שתייהן.. אבל אם רק אחת.. אז בלי ספק את הכלבה...
אז הבנתם.. אני פשוט לא אכפתית בכללי..
אף אח דל אישקר לי בפנים ויצא מזה.. אני מזהה סימני גוף של שקרנים.. שינויים בקול.. התנהגות.. אני מזהה גם את הקלושים ביותר..ובגלל זה אני יודעת לשקר כל כך טוב.. למדתי להסתיר את הכל.. אף אחד לא יעזלעמוד מוליכשאני נועצת עיניים בוחנות ולשקר.. מניסיון.. אני מאזינה לשיחות על ימין ועל שמאל.. כי כזו אני...
הדבר שאני הכי אוהבת זה לילה.. אם זה היה תלוי בי היו עושים הכל בלילה וישנים כל היום... אם זה היה תלוי בי היו אוכלים בשר נע.. נו.. אני פשוט כזו.. לא אכפת לי לשחוט מישהו.. ואוליי זה הזוי אבל לפעמים מתחשק לי לקחת סכין וסתם בשביל הכיף לרצוח את הבא שיעבור ברחוב.. אני אוהבת לראות רצח.. למשל בסרטים.. אני אוהבת רצח ושפיכות דמים.. ואולי זה אכזרי ומגעיל אבל ככה אני.. זה עוזר לי להוציא כעס.. ושתבינו אני מוציאה כעס כל הזמן על כולם.. אבל לא משנה..
עכשיו, כל מי ששפט אותי וחושב שזה לא נורמאלי.. לא הייתם שורדים את החיים שלי.. מצאתי את עצמי על סף של לקפוץ מהחלון כל שנייה.. החיים שלי הם גהינום.. אבל גם גן עדן.. אף אחד לא היה שורד במקומי... אז.. אל תשפטו אף אחד אלא אם אתם יודעים על בשרכם מה הוא עבר... ואני מאמינה שעבתי יותר מרוב האנשים שבגילי... ואפילו יותר מחלק מהמבוגרים... תאמינו לי...
לילה טוב לכל מי שעוד ער :)
|
|
|
|
|
 | אני חושבת שלכול בן אדם יש כמה תכונות "רעות" אבל לפי מה שניראה לי את בן אדם טוב(: גם אני נעשתי קצת אדישה והרבה נאיבית (או שזה אותו דבר חח) לאחר מות סבתי. אני אהבתי את זה שאת יודעת מי את ואת לא פוחדת לחשוף זאת ולהגיד זאת בקול רם(: xoxo the invisible girl |
|
 | תודה רבה לך! ונאיביות: נאיביות היא מילה מושאלת מצרפתית שפירושה הבעת חוסר ניסיון, הבנה או תחכום. במקור המילה הצביעה על תמימות וטבעיות במובן החיובי דווקא. מילה שקיבלה משמעות הפוכה במידת מה היא ציניות. ואדישות: אדישות היא מונח פסיכולוגי למצב שבו האדם אינו מגיב לכל ההיבטים הרגשיים, החברתיים והפיזיים השזורים בחייו. אדישות קלינית היא דרגה גבוהה של אפתיה. דרגה בינונית של אדישות עשויה להיות התגלמות של דיכאון, דרגה קיצונית של אדישות עשויה להיות מאובחנת כמוגבלות דיסוציאטיבית. ההיבט הפיזי של האדישות, אשר כרוך בהתדרדרות פיזית, אובדן מסת שריר וחוסר אנרגיה, מכונה עייפות. קרדיט לויקיפדה :) וגם לי כי שיניתי כמה מילים :) וגם את נשמעת בן-אדם דיי מדהים :) ולא אני לא מפחדת לכתוב את זה ולחשוף את זה.. ויש דיי הרבה הבדל בין אדישה ונאיבית.. חח.. הייתי יכולה להסביר לבד אבל אני לא ממש טובה בהסברים על כאלה דברים... |
|
 | חחח הויקיפדיה חשובה מאוד בחיינו(: ותודה על הסבר חחח . כתבתי לך כבר בתגובה בפרק הראשון של מסדר הדם אך אני רוצה להגיד שוב אני חושבת שיש לך חוש כתיבה מאוד טוב(: |
|
|
 | זה מעניין...אני ואת יכולות להתחבר יופי. גם אני מעדיפה להציל חיה כלשהי מאשר את אח שלי, גם אני לא מגלה רחמים על מישהו חוץ מחיות, גם אני יכולה לזהות שקר בפנים אבל לא מתנועות הגוף אני מצליחה לזהות שקר לפי כמה שהוא נשמע לי דפוק לגמרי. אבל חוץ מזה יש לי גם תכונות רעות משלי: אני אפשר לומר חסרת טקט,אני יכולה להגיד את האמת לכל אחד בפנים ולא משנה מה היא. וגם אני על סף לקפוץ מהחלון למרות שאני גרה בקומה ראשונה (חח). אני יכולה להיות ממש רעה,אדם יכול לספר לי על מה שכואב לו ואני בכלל לא אקשיב ובסוף שישאל מה אני אומרת על זה לא יהיה לי אכפת אז אני אגיד: "אלא החיים". אבל כל זה לא היה לי מאז שאבא שלי (ז"ל) נפטר לא הייתי כזאת ועכשיו....אני מוכנה להתאבד כל רגע נתון שיהיה לי..... תביני עם מי יש לך עסק.....חחחחח...סתם.. |
|
 | תקשיבי זוכרת שאמרת שאת רוצה להתאבד אבל מתוך כבוד לאחרים את לא עושה את זה? מאותו רגע הבנתי שגם אם יהיה לך את כל התכונות הרעות בעולם את תהיי הבנאדם הכי מדהים שאני מכירה.. כמובן שגם אני פעם הייתי ככה זאת אומרת לא התאבדתי כי לא רציתי לפגוע למרות שיש המון מקומות שאפשר להירג בהם.. אבל זה לא רק זה.. זה שאת מודעת לתכונות שלך שאת יודעת מה טוב ומה רע בך... זה מדהים בעניי וטוב אני יודעת שזה יישמע מוזר בגלל הנושא של הפוסט אבל לדעתי אני ואת ממש דומות.. |
|
 | נו... טוב לדעת שיש הרבה אנשים רעים פה.. .. :) |
|
 | | TEEN OF STORY | | 15/08/2012 21:15 |
|
|
 | חח איפה את אם לא מהמחשב שלך? |
|
 | | TEEN OF STORY | | 15/08/2012 21:24 |
|
|
 | אה חח.. מתי תחזרי? אני רוצה לדעת את ההמשך של הסיפור שלך... |
|
 | חחחחח אוי תודה ולא דעת אבל אל תדאגי אני ימשיך ברגע שאגיע הביתה [; אני עדיין גם צרייכה אבל לכתוב אותו..אבל זה חמש דקות..טוב חפרתי בתוגבה [; |
|
 | אני ממש דומה לך ככה... גם לי יש תכונות רעות דומות ושמיעה מעולה, ואני לא אגלה יותר מדי רחמים על מישהו אלא אים כן זה בעל-חיים (אין לי אחים או אחיות אז אין מה להגיד). רק שאני הטיפוס של מכוון רובה ויודע שיש שם מישהו גם בלי להסתכל. לא מתחברת לסכינים. מה לעשות, הוצאת הכעס שלי זה לראות מישהו מתפוצץ. מילולית. (לא עשיתי את זה אף פעם, כן? התיק שלי נקי לגמרי).. וזה טוב שאת לא מתכחשת לדברים הרעים... זה גורם לכעס לגדול וזה יוצא בתוצאה לא טובה (ניסיון אישי). בתכלס, אנחנו די דומות... |
|
|
 | מצאתי את עצמי מחייכת כשקראתי את הפוסט שלך... את מאוד מזכירה לי מישהי ממשחק ווירטואלי של סוסים. חלקנו כמה סודות והיא מאוד עזרה לי. אם זאת את, אשמח אם תישלחי לי הודעה באתר הוירטואלי הזה... תבדקי לפי תמונת הפרופיל. גם לשחקנית הזאת שמאוד אהבתי היה את אותה תמונת פרופיל כמו שלך עכשיו. בכול מקרה, כן, אני כמוך. אוהבת חושך. לילה. שקט. כלבים ובעלי חיים. אבל אין מצב אני יהפוך לצימחונית. אני דווקא מתחברת יותר לחוש הראיה. אני רואה מצויין. בלילה אני רואה כמו שאפשר לראות בראיית רנטגן. חוש השמיעה שלי לא כול כך מפותח. אז אני לא מסתמכת עליו. אבל אני אוהבת את חוש הריח. אני יכולה להריח דברים מקילומרים. תביאי לי משהו להריח ואני ידע מהו.אני גם חושבת שאני יהנה להרוג. זה נשמע חולני. במיוחד כי אני קוראת לעצמי אנג'ל. אירוני לא? אני, בניגוד לנערת הגורל, מעדיפה סכינים על אקדחים ורובים. אני מדייקת מאוד בכול מה שקשור לפגיעה במטרה, ואני ממש אוהבת לירות באנשים. גם אם במשחק וירטואלי (התיק האישי שלי נקי אם הטלת ספקXD) . אני אוהבת את הסכינים. ואת החרבות. לפרוק את כול הכעס, האנדרנלין והרצון לשרוד על בן אדם, או אויב. |
|