"לילי!" צעק אלבניוס, "מה?!" נלחצתי, "את באה או לא?" "כן, אני באה." אמרתי, נבוכה, הייתי שקועה בדימיונות מוזרים, המשכתי ללכת, הלכנו לכיוון צפון מערב, הלכנו והלכנו, לא היה שום דבר בדרך, היה שקט, אוליי מידיי, ניתקלתי בגבו של אלבניוס וכשלתי אחורה, "לילי, תתרכזי!" אמר לי ריקרדו, מיואש מחוסר הריכוז שלי, אלבניוס עזר לי לקום, "הנה." אמר והצביע קדימה, הים, הים הכחול והפתוח, "אני אגיע קודם!" אמרתי והתחלתי לרוץ מטה במדרון, אלבניוס וריקרדו רצו גם הם, גבריאל ריחף לו בנחת מטה, הגענו לשפת הים, הגעתי ראשונה, קפצתי למים, אלבניוס הגיע לידי, ריקרדו אחריו, גבריאל הגיע אחרון, שחינו, "טוב, נכנסים?" שאל גבריאל שנשאר על החוף, "כן." אמר אלבניוס, "לילי, את יודעת לצלול?" שאל אותי, "כן, אבל לא מאוד טוב." עניתי לו, "אם תצתרכי עזרה אז פשוט תיגעי בי, ואני אעזור לך, אני אשחה לידך." הוא אמר, "טוב." אמרתי, צללנו, עמוק, הגענו לקערקעית, נשמתי מים, נחנקתי, נזכרתי שאני יודעת לנשום מים, לסננן מהם את האוויר, נשמתי, אבל התחלתי לצוף מעלה משום מה, נגעתי ברגלו של אלבניוס, הוא החזיק בי, המשכנו לשחות, ראינו טוב מתחת למים בעזרת עינינו העל טיבעיות, ריקרדו הצביע קדימה, זה היה הבסיס של דומיניק, אלבניוס אחז בי ובריקרדו, הופענו בפנים, כישוף מעבר, "אתה מוכן להתמודד מולו ולהחזיר את הכבוד?" שאל אלבניוס את ריקרדו, ריקרדו הנהן, "כן, אני מוכן." הוא אמר, נכנסנו לתעלת האיוורור, עברנו במבוך התעלות, יצאנו בחדר הבקרה, אלבניוס יצא ראשון, אחריו ריקרדו, גבריאל פשוט ריחף פנימה, אלבניוס אחז בידי, קפצתי פנימה, שלפנו חרבות בקול מתכתי עמום, "לא, אסור לנו לעזור לריקרדו." אמרתי והחזרתי את חרבי לחגורתי, אלבניוס עשה כמוני, ניכנסנו פנימה, הוא היה בפנים, "חיכיתי לכם." אמר, ריקרדו התקדם, "אני כאן כדיי להשיב את הכבוד שלקחת לי." אמר, דומיניק הסתובב, פלטתי קריאת הפתעה, לא היו לו.....
;){kind=link}