אף אחד שחשוב לי לא נפגע קשה, נפגעתי ברגל, לאלבניוס היהסימן רציני על הגב מהנפילה שלו אחריי היריה, נרא לי שהוא נהדף מההדף, אבל הספקתילזוז לפני שהוא נפל עליי, לארמאן לא היה שום פגע וריקרדו פשוט נראה לחוץ, הערפדבעל החזות המאיימת גסס לידי, הטחתי את רגלי על לוח ליבו, הוא מת.
שני הערפדים שאחזו בארמאן מתו, ארמאן הגיע ועמד לצידי, הרגיע את ריקרדו וטיפל ביובאלבניוס, "כולם בסדר?" שאל ארמאן את ההמון שהתבונן בנו, נערה בת ארבעעשרה שכבה על הרצפה פצועה, אבל חוץ ממנה כולם היו בסדר, מבוהלים מאוד, כן, אבלבסדר, ארמאן טיפל גם בנערה, "מה קורה?" שאלתי, ערפל חדר לחדר, ערפל כבדוכסוף, שלוש הגופות הורמו באוויר, רוחות, "לא חשבתי שהם יזכו להפוךלרוחות." אמר ארמאן, הרוחות התחילו כערפל ולאט הפכו לצורה אנושית, ונעלמו,איתן גם הגופות נעלמו.
נהיה קר, אנשים התעלפו סביבנו, גז מרדים חדר למערה, משום מה הוא לא השפיע עלי, עלאלבניוס,ריקרדו וארמאן, "דומיניק." אמר ארמאן, "לא יכול להיות, הואמת." אמרתי, "כנראה שלא." אמר אלבניוס, אנשי זאב סגרו עלינו, קשרואותנו ועילפו אותנו בעזרת סם הרדמה.
התעוררתי, ידיי קשורות מעל ראשי, רגלי כמה סנטימטרים מעל הקרקע, "יופי, אתערה." אמר אלבניוס שהיה קשור לידי, גם ארמאן וריקרדו היו קשורים, כולם היוערים, "עכשיו אפשר לצאת מכאן." אמר ריקרדו, "ריקרדו, תזכור, תזכורמה אתה צריך לעשות." אמר ארמאן, "אלבניוס, לילי, אני צריך את העזרהשלכם, דחוף." אמר ריקרדו. "מה אתה צריך?" שאלתי, "אני יוצאלמסע להחזרת הכבוד שלי, אני רוצה שתבואו איתי." הוא אמר, "אבל.."פתח ארמאן...














