ניכנסתי למסעדה וביקשתי בקבוק שמפניה, "אי אפשר."
אמר לי המלצר, "למה?" שאלתי, מוחה, "קיבלנו פקודה שאת לא יכולה
לשתות בלי ליווי." הוא ענה לי, "לעזאזל!..." אמרתי וקיללתי,
אלבניוס נכנס, הוא לקח אותי בידיו והוציא אותי החוצה, פתחתי את פי לדבר, "אל
תגידי דבר!" זעם אלבניוס.
במחשבה שנייה באמת לא הייתי צריכה לעשות את זה, לא הייתי צריכה ללכת ולנסות בכל
זאת, לא יודעת למה עשיתי את זה, באמת שלא, ההתמכרות הייתה חזקה ממני ושלטה בי,
פתחתי את פי לדבר שוב, הוא הניח את אצבעו על שפתיי כדיי להשתיק אותי.
נכנסנו לחדר, הוא הניח אותי על המיטה, התיישב לידי ולחץ בעצבעותיו על גשר אפו.
"אלבניוס אני-" התחלתי להגיד אבל הוא עצר אותי. "אני לא מוכן שתשקרי לי!"
הוא אמר והיסתכל עליי במבט מאיים.
השפלתי את מבטי, "סליחה." אמרתי, הרגשתי שזה לא מספיק. "אני רק
רוצה בטובתך, יותר מידי אלכוהול יהרוג אותך יחד עם התרופות שאת מקבלת עם מנות
הדם." הוא אמר. "סליחה." חזרתי שוב. הוא הסתכל עליי וניענע בראשו.
ריקרדו נכנס לחדר בזחילה, פצוע, "תנעל את הדלת." הוא אמר ואיבד את
ההכרה.
;){kind=link}