"מה לעזאזל?" שאל ריקרדו שהיה מבולבל בדיוק כמוני,
"מה לעזאזל." אישר אלבניס את השאלה, "אתם חושבים שהוא מת וזאת הרוח
שלו?" שאלתי, נלחצת, "לא, אם זו הייתה הרוח שלו הוא לא היה עוזב הקרצייה
הזאת.." ענה לי אלבניוס בקוצר רוח.
ישבנו במסעדה, קיבלתי אישור מיוחד להמשיך לשתות אלכוהול, התמכרתי אליו, לטעם שלו
ולתחושת ההשתכרות, הכי אהבתי, בדיוק כמו אלבניוס, שמפניה, זה האלכוהול היחיד שבאמת
נהנתי מהטעם שלו, עדיין לא הצלחתי להבין איך ריקרדו שותה וודקה, זה שורף את הפה,
רציתי לראות אם מתרגלים לטעם ושתיתי מכוסו של ריקרדו עוד כמה וכמה פעמים, בכל פעם
מחדש הפה שלי בער, אז.. אני לא אוהבת וודקה..
עברתי משבר דיי רציני כאשר רציתי להזמין את הכוס הרביעית שלי, אלבניוס לא נתן לי,
הוא אמר ששלוש זה מספיק לפעם אחת, כעסתי עליו, והזמנתי את המשקה בכל זאת, כשהגיע
הכוס עם השמפניה אלבניוס רוקן אותה בפעם אחת, הוא עמד על זה שלא אשתה עוד אלכוהול
היום.
מעשה מטורף עבר לי בראש, אם אני אעשה מעשה שלא מקובל עליו הוא יאלץ לסמם אותי, אבל
זה לא מתקבל על הדעת, זה יכול לגרום לתוצאות חמורות..
ניסיתי להתגנב בלילה כדיי לשתות עוד, רק כדיי לעצבן את אלבניוס וריקרדו, פקחתי את
עיני והתישבתי, מוכנה לקום בכל רגע, ידו של אלבניוס עטפה את מותני ומשכה אותי
חזרה, "את לא הולכת לשום מקום." אמר וביטל את כל התוכנית, כנראה שפשוט
זזתי יותר מידי, או שהוא פשוט הרגיש את ההתרגשות שלי, כי ליבי פעם בטירוף, למזלי
היתה זו שעת לילה מאוחרת ולא היה לו כוח להתחיל לריב איתי, אז הוא פשוט החזיק אותי
כל הלילה.
|
;){kind=link}