מסדר הדם - פרק עשרים וחמש

אה אחי מה קורה?" שאל אלבניוס את ריקרדו כשאני עוד בידיו, "הכל טוב." ענה ריקרדו וקם מהריצפה. אלבניוס הניח אותי על המיטה הוריד את החולצה שלי והסתכל בפצע, "עכשניו יש לי צלקות של ניבים!" צחקתי, "מגניב!" הוספתי אחרי זה, כמעט נחנקתי מצחוק.
קמתי מהמיטה, אלבניוס אחריי, התקדמתי לריקרדו בכוונה להמשיך במשחק שלנו, אלבניוס הגיע לידי שוב, הוא דחק אותי לקיר בעדינות, הצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותי, הוא עצר באמצע, "איך היה בדייט דייט-מן?" שאל את ריקרדו כדיי לעצבן אותו שוב, ריקרדו בעט בו, לא חזק, אבל חזק מספיק, אלבניוס צחק וחזר לנשק אותי, הוא תפס במותני ומשך אותי אליו, "איך הנשיקה ידידי הפיראנות?" צחק עלינו ריקרדו, בגלל הבדלי הגודל בפנים אני מניחה שבאמת נראנו קצת כמו דגים, "תיזהר לפני שאני אוכל אותך." צחקתי ועזבתי את אלבניוס שוב, הלכתי לריקרדו משכתי אותו בצווארון החולצה מטה, לגובה פניי ונישקתי אותו, "מי דג עכשיו?" שאל אלבניוס ונשען על הקיר בגבו, משלב את ידיו, "אני רעבה." אמרתי. אלבניוס הוציא מכיס מעילו מבחנה קטנה ובה דם וזרק אותה אליי, פספסתי אותה, ריקרדו תפס אותי והגיש לי אותה, פתחתי אותה ורוקנתי את כל תוכנה בלי הפסקה לנשימה, "תודה." אמרתי, "גם אני רעב, לקירבה שלך." אמר לי אלבניוס כדיי לגרות אותי לחזור אליו, התגרתי בו וחזרתי למיטה, הוא עשה לי פרצוץ נעלב, קראתי לאלבניוס ולריקרדו לבוא, הם נשכבו כל אחד בצד אחר שלי, "מה אתם עושים לעזאזל?" שאל קול מתגרה ולעגני, זה היה גבריאל.

"גבריאל?" שאלתי, הוא נעלם.