באותו הערב נבו וטום דיברו על יום הלימודים שלהם בחדרם.
"איזה מגניב זה שיש צמחים נושכים נכון?!" אמר נבו.
"נכון, וגם זה שאפשר להרחיף דברים!" אמר טום כתשובה.
כך הם דיברו עד השעה חמש ורבע.
בחמש ועשרים נבו אמר לטום את הדברים הבאים: "אני חייב ללכת לעשות משהו.. אני אחזור עד תשע.."
נבו קם התלבש בגלימה שחורה, נעל נעלי עור שחורות, מסיכה שחורה שמכסה רק את העיניים ומגבעת שחורה. בצעד מהיר החליט טום לעקוב אחרי חברו בעזרת הדברים שלמד מהסתכלות בויסיטו.
נבו יצא מהחדר עלה על חד הקרן שלו (זכר שחור גדול כמו זה שהיה לסנדרה) והחל לדהור בצורה מפליאה לעבר החצר האחורית, זו שרחוקה מהם מרחק של חצי שעה רכיבה.
טום עלה על חד הקרן הכסוף שלו, זה, שנראה מעט עצבני בגלל שטום העיר אותו, החל לדהור.
טום דהר לאט יותר מנבו גם בגלל שלא רצה שישמע אותו וגם כי חד הקרן של נבו היה מהיר יותר.
לאחר חצי שעה בערך נבו ירד מחד הקרן שלו, הוא הוציא את שרביטו, טפח על מקום מסויים במדשאה ואמר בקול ברור אבל חלש; "טיסטינו".
המדשאה נפתחה ויצרה מעבר תת קרקעי שנסגר ברגע שנעלם זנבו של חד הקרן של נבו.
טום חיכה כמה דקות ונכנס.
בפנים היה מדהים, זה היה חדר גדול או אפילו מפקדה ענקית, בפנים טום ראה את סנדרה ואת כל שאר הילדים שהיו בחצר יחד איתם, כל בני הלוויה שלהם ואפילו אנשים בוגרים.
כל חדי הקרן היו שם, כולם גדולים ובצבעי אפור או שחור או כסוף. היתה שם גם זירת אימונים גדולה שבתוכה היו כל מיני מכשולים, כל חדי הקרן היו שם בתוך הזירה הזו.
אחד הדברים שהפתיעו את טום היה לראות שם את ויסיטו, ועוד יותר לראות שכולם קדים לו בזמן שהוא עובר. ברגע שויסיטו הגיע למרכז החדר, כולם נעמדו מולו; הצעירים מלפנים והבוגרים מאחור.
"יש דיווחים?" שאל ויסיטו. "רוצ' !" זה שכינויו רוצ' קפץ במקומו למשמע שמו, "הגד לי מה היו מעשיך במהלך החופש?"
"ביצעתי את כל הפקודות שניתנו לי; עקבתי אחרי לודיאון כמו שאמרת-" למשמע שם משפחתו קפץ טום ויצר רעש חלש, הוא קיווה שלא שמעו אותו, אבל זה היה מאוחר מדי.
"חיסמו את הפתחים!" ציווה ויסיטו.
כולם יחד החלו לרוץ לכל הפתחים, הדלתות והמנהרות, ומכל מקום נשמע לחש נעילה "רוסטיבו"
;){kind=link}