לאחר שנגמר המיון של כל התלמידים החדשים, קם המנהל ונשא את הדברים האלו:
"כל התלמידים החדשים ברוכים הבאים, וכמובן, ברוכים השבים כל התלמידים הוותיקים!"
"צוות המורים ביקש ממני להזכיר את הכללים של בית הספר, אין לפגוע בתלמיד או בבן לוויתו, אין להכנס לחדר היער, והשנה אין גם להכנס לחדר הרביעי במסדרון השביעי שבקומה התשיעית."
"ועכשיו כולם יכולים להתחיל לאכול!"
לאחר שעה של ארוחה נהדרת, קמו שני אנשים מכל שולחן, "נא להסתדר בצורה מסודרת ליד דלתות הכניסה לרכיבה לחדרי השינה." אמרו כולם ביחד.
טום ראה שכל האנשים מכל השולחנות קמים ומסתדרים יחד ליד דלתות הכניסה, לאחר שיצאו אל האוויר הפתוח של הלילה, הרבה חיות מכל מני סוגים הגיעו בריצה או בטיסה אל בעליהם.
אל סנדרה כמובן רצה אלסקה, אל נבו אראל, רץ ברדלס גדול במהירות והפיל אותו מרגליו מרוב שמחה.
כל התלמידים ניגשו אל חדי הקרן שלהם ועלו על גביהם, "חדרי השינה רחוקים?" שאל טום את אחד הילדים הגדולים שעמד לידו.
"כן זה די רחוק, רבע שעה בערך.." הילד ענה לו.
לאחר רבע שעה של רכיבה מהנה מאוד הגיעו כולם אל חדרי השינה, חדרי השינה היו שורת ביתנים ארוכה מעץ, על כל דלת היה מספר גדול בצבע אדום ועל כל חלון ראה טום ווילונות.
"תלמידי שנה ראשונה לפה", קרא קולו של השומר.
"התחלקו בבקשה לקבוצות שכתובות כאן," אמר והצביע באפו על רשימת שמות, "ולכו לחדר שלכם, חפציכם מחכים לכם שם."
"איך זה שהחפצים כבר שם?" שאל תלמיד נמוך קומה ושמנמן.
"זה קסם", ענה לו השומר.
"באמת?" שאל הילד השמנמן שוב.
"לא, לא באמת, זה השרת..." ענה השומר.
"טוב קדימה לכו!" הוסיף.
כל התלמידים עשו כפקודת השומר, הסתכלו על הרשימות והלכו לחדרים.
;){kind=link}