לאחר שסימו את הקניות וכל הסידורים הנוספים של ויסיטו, חזרולאחוזה.
ויסיטו צדק כשאמר שיש להם יום ארוך.
טום כנראה נרדם בדרך כי הוא התעורר בידיו של ויסיטו בחצי הדרךהביתה.
כשהגיעו הביתה טום נרדם שוב על הספה.
יום למחרת ויסיטו היה צריך להעיר את טום כדי שיקום.
לפי דברי ויסיטו יש שבועיים עד תחילה הלימודים.
ביינתים התחיל טום לחקור את ויסיטו, טום שאל את השאלה שהציקהלו כבר כמה זמן.
"למה את דואג לי כל כך?"
"מה זה אומר?" שאל ויסיטו.
"זה אומר שאתה משלם עלי נותן לי מקום לגור בו ודבריםכאלה..."
"כשתגדל תבין." השיב ויסיטו לשאלתו.
"אבל-"
"-אין אבל כמו שאמרתי כשתגדל תבין."
כך עברו שבועיים. טום המשיך לנסות לתחקר את ויסיטו,
עד שניכר שלויסיטו נמאס מזה.
כל פעם שטום שאל את השאלה שלו, ויסיטו נראה כאילו הוא מאודרוצה להמם את טום בעזרת הארס שלו.
טוב, באותו הבוקר שהיו אמורים להתחיל הלימודים, ויסיטו העיראת טום מוקדם,
" ארוז את הדברים שלך!" אמר ויסיטו.
"לאן הולכים?" שאל טום.
"לריאקלאסטון," השיב ויסיטו.
"מה? איפה זה? מה זה?-"
"די!" אמר ויסיטו בקול תקיף.
טום ארז את חפציו החדשים (השרביט, הספרים וכל שאר הציוד).
ויסיטו וטום הלכו כחצי שעה עד לתחנת הרכבת המקומית.
ויסיטו נתן לטום את הכרטיס שלו לרציף 13.
"אבל אין רציף 13!" הזדעק טום.
"אני יודע", אמר ויסיטו בשלווה,"צריך להגיעלשם בקסם."
ויסיטו וטום התהלכו עד ליד הקיר של רציף 12 ויסיטו שלף אתשרביטו בזהירות נקש על הקיר ומילמל:"אלטרוס."
הקיר נעשה שקוף ומאחוריו עמד אדם גבוהה הוא הסתכל רגעבויסיטו, נתקף רעד קל, ופתח את הדלת.
מאחוריהם הדלת נעשתה שחורה כצבע הקיר ברציף 12, ומלפניהם עמדוהמון אנשים (או יצורים), כולם עלו לרכבת ארוכה בצבע כחול עמוק, כמעט שחור.
ויסיטו הושיט לטום את המזוודה שלו, וטום נכנס אל הרכבת, מצאתא אחד ריק והתיישב בתוכו.
לאחר כמה דקות הרכבת החלה לזוז ולרעוד, אחרי עוד כמה דקותכשהרכבת כבר היתה בשיא מהירותה, נכנסה ילדה לתא, "אפשר לשבת פה? כל התאיםהאחרים תפוסים", היא אמרה
"כן למה לא," השיב טום.
"אני סנדרה, סנדרה בלק, וזאת אלסקה,"אמרה והצביע עלזאבה יפיפייה בגווני פרווה זהובים ושחורים.
"אני טום, טום לודיאון."
"איפה אתה חושב שתשובץ?", סנדרה שאלה.
"מה זאת אומרת איפה תשובץ?".
,אה, אתה לא יודע? טוב אז יש ארבע אפשרויות: דלאום, רומנוס, קונדרוס וראקיום." אמרה סנדרה.
"דלאום? ויסיטו דלאום?"שאל טום בבישנות.
"לא, לילי דלאום, ויסיטו הוא אחיה. טוב אני מקווה שישבצואותי בבית דלאום, ורוב הסבירות שזה יקרה, משפחת בלק ומשפחת דלאום מאוד קרובים, לאחברים... קרובים בדם." היא אמרה בגאווה.
באותו הרגע טום קלט כמה שסנדרה יפה, מעינייה החומות, הבוהקות,עד לשפתייה האדומות, היפות.
"אתה בסדר?" שאלה סנדרה, אתה נראה מוזר.
"כן אני בסדר,,השיב.
"אוו, עוד עשרים דקות מגיעים...אני מזה מתרגשת! תגיד לימה איתך?, אתה נראה מאוד מוזר..."
"לא, אני בסדר..."
"אתה בטוח??"
"כן, כן אני בסדר."













