טום החל להציף את היצור בשאלות.
אך לפני שסיים את שאלתו השביעית סימן לו היצור להיות בשקט,
"אני אסביר הכל אחר כך" אמר בקול צרוד שנשמע כאילו לא השתמש בו הרבה זמן.
לאחר שעה בערך, טום בן השתיים עשרה והיצור נכנסים לבית, או יותר נכון אחוזה.
לאחר שהסיט את כל הווילונות ונעל את הדלתות התחיל להסביר היצור את פשר מהות הדברים.
"אני ויסיטו דלאום", אמר היצור.
"ערפד ארס", לפני שהספיק טום לשאול מה הוא ערפד ארס ענה היצור כאילו קרא את מחשבותיו.
"ערפדי ארס הם זן נדיר של ערפדים, יש לנו זנב, שישה ניבים ובתוכם ארס היכול להמם אדם בוגר בארבע שניות וצעיר בשתיים".
"למה הבאת אותי לכאן?" שאל טום ורעד עבר בגופו מאחר ועומד לידו יצור שיכול להרוג אותו בשניות.
"הבאתי אותך לכאן על מנת להגן עלייך. איני יכול לספר יותר ברגע זה," אמר ויסיטו, למראה הבעת ההפתעה על פניו של טום.
"ועכשיו לך לישון, אתה צריך לנוח יש לנו יום ארוך מחר."
"מה זאת אומרת יש לנו יום ארוך מחר?" שאל טום.
"זה אומר שאני לוקח אותך לעולם השני לסדר כמה דברים, ועכשיו לך לישון." אמר ויסיטו בנימה ברורה שאין ברצונו להמשיך ולדבר.
למחרת בבוקר התפלא טום שהוא עדיין חי...
כשהתעורר היה ויסיטו כבר ער ועל מיטתו של טום היו מונחים בגדים מקופלים ונקיים.
טום התלבש ועבר בחשש מסוים ליד ויסיטו שישב זקוף על כיסאו ולגם מנוזל אדום.
"בוקר טוב", לחש טום בקול רועד.
"בוקר טוב" השיב ויסיטו בנימה של שעמום.
"תאכל משהו אמר."
טום הלך לאחד הארונות והוציא קערה וקופסת קורנפלקס.
"ישנת טוב?" שאל ויסיטו בעוד טום מחפש את החלב בין שלושת המקררים.
"בסדר," השיב טום, "ואתה?"
מיד התחלפה הבעת פניו של ויסיטו מהבעת שיעמום להבעת הפתעה.
"אתה באמת חושב שהספקתי לישון? עם כל השמירה עלייך? לא שמעת מה שקרה בלילה?"
"מצטער," אמר טום בבישנות.
"מה קרה בלילה?" שאל.
"לא משנה.." השיב ויסיטו.
"קדימה סיים לאכול אנחנו צריכים לצאת."
בתוך רבע שעה כבר היו בחוץ,"החזק בידי" , אמר ויסיטו.
טום החזיק בידו של ויסיטו והרגיש קור עז, ואז שוב היה לו חיזיון, התיבה נפתחת, ויסיטו סטר על פניו כך שזה קצת כאב, אבל הם היו במקום אחר אחר לגמרי היו שם מליוני אנשים בגלימות שחורות, וחיות מחמד מוזרות.
"זוהי סמטת הדרקון", אמר ויסיטו, משועשע למראה התדהמה על פניו של טום.
"קדימה אתה צריך לעשות הרבה קניות." אמר ויסיטו.
"אבל אין לי כסף," השיב טום.
"לי יש מספיק." אמר ויסיטו באותו קול משועמם.
"קדימה אתה צריך שרביט וגלימות.,"
"בוא נקנה לך גלימות" אמר ויסיטו בעוד מצביע על חנות קטנה בין שתי חנויות גדולות מלאות ספרים.
טום נכנס בחשש לחנות, היתה שם אישה שבדיוק התאימה קפלים לגלימה של ילדה.
כשסיימה המוכרת להתאים את הגלימה לילדה אמרה הילדה תודה, שילמה והלכה.
"שלום לכם", אמרה המוכרת בקול חביב.
"שלום, הבאתי את טום לקנות גלימות." אמר ויסיטו.
",כן כן, השיבה המוכרת, בוא עלה על הבימה כאן."
טום עלה על הבימה והמוכרת התחילה להתאים לו גלימות.
כעבור חצי שעה יצאו משם והלכו לקנות שרביט.
"בוא נלך לרויאל, יצרן השרביטים הטוב ביותר בכל סמטת הדרקון." אמר ויסיטו.
את הפעם הראשונה שאחז טום בשרביט הוא לא ישכח.
טוב כן בהתחשב בזה שפוצץ חצי חנות עם השרביט, אז הוא באמת לא ישכח.
החנות כמובן תיקנה את עצמה מיד אחרי שהלכו.
;){kind=link}